מאת דורית הסייברית
עם מי הוא מצ'וטט? ומי זו הדודה עם הציצים הגדולים?
שבת בבוקר, האשה עוד ישנה, הילדים רואים טלוויזיה, וזה בדיוק זמן טוב לטפל באוסף התמונות השובבות שאתם מלקטים מאתרים כחלחלים ומקבוצות דיון ברשת. מסדרים, ממיינים, זורקים תמונות שנמאסו, שולחים לחברים, משתעשעים ברעיון להשכיב את הכוסית התורנית בתור טאפט על שולחן העבודה.
"יו, אבא, איזה ציצים גדולים יש לדודה במחשב!" מצווח הזאטוט בחדווה. באמת, מאז שנגמל מהיניקה לא הזדמן לו לראות זוג בלוטות חלב כאלה.
מאוחר בלילה, ההורים ישנים. את מתחברת לסקייפ ומחפשת את "מדליק28", החבר הווירטואלי החדש שלך. אתמול בלילה הוא הראה לך בווידאו בדיוק מאיפה משתין הדג, מכוון את המצלמה שלו מכל זווית שביקשת. הוא הבטיח שהלילה ירקוד למענך כמו צ'יפנדייל, והוא אפילו התחיל למלא את ההבטחה, שר You Sexy Thing תוך כדי.
"דורית, את עוד ערה? לכי כבר לישון, מחר בגרות בספרו…" אמא נשנקת. "משה, בוא תראה מה הבת שלך רואה כאן…"
אלה רק כמה דוגמאות קטנות לדרכים בהן הפרטיות שלנו נפגמת. זה כבר לא "רק אני והמחשב שלי", זה לא "החדר האינטימי שלי".
בעבודה, ישנה שיטת החללים הפתוחים במשרדים, כשלכל היותר יש לכל אחד שני קירות בלי דלת, או כוך מזכוכית. וגם אם בחוזה העבודה דרשנו וקיבלנו משרד עם קירות אטומים ודלת שאפשר לסגור, אפשר לגשת לקבצים במחשב הרשת שלנו.
מילא הסוליטר. זה כבר הפך כמעט לחלק מתנאי העבודה. אולי גם לא יכעסו אם תזמינו ספר בחנות מקוונת, וגם על עיון בקטלוג המקוון של "ויקטוריה'ס סיקרט" עוד אפשר לעבור בשתיקה. אבל מה עם התכתובת שאתם מנהלים בדואר אלקטרוני עם המעסיק הפוטנציאלי הבא? ומה עם התוכנות הבלתי חוקיות שהורדתם מהרשת? ומה עם קבצי ה-MP3 והסרטים באורך מלא שסותמים את הכוננים שלכם? ומה עם הסכנה של חדירת וירוסים?
וגם אם לא תפסו אותנו על חם, הפעולות שאנחנו עושים במחשב משאירות עקבות. תמונות שצפינו בהן, מכתבים שכתבנו, אתרי פורנו שגלשנו בהם, תעתיקים של אימיילים וצ'אטים – כל הדברים האלה לרוב נשארים במחשב, וממש לא בעיה, אפילו למי שאינו חוקר פרטי או בלש גדול, להגיע אליהם.
לחיצה על כפתור "התחל" ובחירה בשורה "מסמכים" תראה את שמות הקבצים האחרונים שפתחנו. בתוך דפדפן האינטרנט, "קונטרול" פלוס H יראה את ההיסטוריה של האתרים בהם ביקרנו. גם שורת הכתובות התמימה יכולה להראות, בלחיצה על החץ הקטן, את עקבות גלישתנו. גם קובץ המועדפים (פייבוריטס) שלנו יכול לגלות דברים מעניינים מאוד על הרגלי הגלישה שלנו. שלא לדבר על כך שאפשר להיכנס לתוך "המחשב שלי" ולחפש שמות של תיקיות מעניינות, כמו "תמונות", "בלונדיניות", "חזה גדול", או "אמהות מיניקות". גם אם הצמדנו שמות פחות אטרקטיביים לתיקיות הבעייתיות, עדיין ניתן לערוך חיפוש ממוקד ("התחל" ו"חפש"), אחר מיקומי התיקיות עם קבצי התמונות שלנו, המזוהים בדרך כלל בסיומת jpg או .gif
אז מה עושים?
קודם כל, הדברים הברורים והפשוטים לביצוע:
* לזרוק דברים מיותרים לסל ולרוקן את הסל.
* לנקות את תפריט התחל > מסמכים.
* לנקות את זכרון המטמון (cache) של הדפדפן.
* לא לבחור באפשרות הנוחה של "זכור סיסמה" בדואר האלקטרוני, בפייסבוק ובשאר האתרים החברתיים.
* לרוקן את תיקיית הדואר הנכנס, לא לשמור עותקים של דברים בעייתים בתיקיית דואר נשלח ולהקפיד לרוקן את תיקיית האשפה של תוכנת הדואר.
* בעצם, עדיף בכלל, מכל הבחינות, לא להשתמש בתוכנת הדואר הרשמית של הדפדפנים, כמו אאוטלוק, אלא לשלוח מכתבים אישיים דרך תיבת דואר רשת כמו ג'ימייל או וואלה.
רוב הדברים האלה נכונים לגבי הבית כמו לגבי המשרד. אם אתם יותר משקיענים, יותר פרנואידים, או פשוט יותר עסוקים בפעילויות בלתי חוקיות או בבגידה, יש באינטרנט אתרים ותוכנות שיעזרו לכם לשמור על פרטיותכם.
אחד האתרים החשובים ביותר בתחום הזה הוא מרכז המידע לפרטיות אלקטרונית. באתר זה מתפרסמות ידיעות חדשותיות בתחום החדירה לפרטיות, לצד רשימה מצוינת של כלי התגוננות.
