מאת דורית הסייברית

עם מי הוא מצ'וטט? ומי זו הדודה עם הציצים הגדולים?

שבת בבוקר, האשה עוד ישנה, הילדים רואים טלוויזיה, וזה בדיוק זמן טוב לטפל באוסף התמונות השובבות שאתם מלקטים מאתרים כחלחלים ומקבוצות דיון ברשת. מסדרים, ממיינים, זורקים תמונות שנמאסו, שולחים לחברים, משתעשעים ברעיון להשכיב את הכוסית התורנית בתור טאפט על שולחן העבודה.

"יו, אבא, איזה ציצים גדולים יש לדודה במחשב!" מצווח הזאטוט בחדווה. באמת, מאז שנגמל מהיניקה לא הזדמן לו לראות זוג בלוטות חלב כאלה.

מאוחר בלילה, ההורים ישנים. את מתחברת לסקייפ ומחפשת את "מדליק28", החבר הווירטואלי החדש שלך. אתמול בלילה הוא הראה לך בווידאו בדיוק מאיפה משתין הדג, מכוון את המצלמה שלו מכל זווית שביקשת. הוא הבטיח שהלילה ירקוד למענך כמו צ'יפנדייל, והוא אפילו התחיל למלא את ההבטחה, שר You Sexy Thing תוך כדי.

"דורית, את עוד ערה? לכי כבר לישון, מחר בגרות בספרו…" אמא נשנקת. "משה, בוא תראה מה הבת שלך רואה כאן…"

אלה רק כמה דוגמאות קטנות לדרכים בהן הפרטיות שלנו נפגמת. זה כבר לא "רק אני והמחשב שלי", זה לא "החדר האינטימי שלי".

בעבודה, ישנה שיטת החללים הפתוחים במשרדים, כשלכל היותר יש לכל אחד שני קירות בלי דלת, או כוך מזכוכית. וגם אם בחוזה העבודה דרשנו וקיבלנו משרד עם קירות אטומים ודלת שאפשר לסגור, אפשר לגשת לקבצים במחשב הרשת שלנו.

מילא הסוליטר. זה כבר הפך כמעט לחלק מתנאי העבודה. אולי גם לא יכעסו אם תזמינו ספר בחנות מקוונת, וגם על עיון בקטלוג המקוון של "ויקטוריה'ס סיקרט" עוד אפשר לעבור בשתיקה. אבל מה עם התכתובת שאתם מנהלים בדואר אלקטרוני עם המעסיק הפוטנציאלי הבא? ומה עם התוכנות הבלתי חוקיות שהורדתם מהרשת? ומה עם קבצי ה-MP3 והסרטים באורך מלא שסותמים את הכוננים שלכם? ומה עם הסכנה של חדירת וירוסים?

וגם אם לא תפסו אותנו על חם, הפעולות שאנחנו עושים במחשב משאירות עקבות. תמונות שצפינו בהן, מכתבים שכתבנו, אתרי פורנו שגלשנו בהם, תעתיקים של אימיילים וצ'אטים – כל הדברים האלה לרוב נשארים במחשב, וממש לא בעיה, אפילו למי שאינו חוקר פרטי או בלש גדול, להגיע אליהם.

לחיצה על כפתור "התחל" ובחירה בשורה "מסמכים" תראה את שמות הקבצים האחרונים שפתחנו. בתוך דפדפן האינטרנט, "קונטרול" פלוס H יראה את ההיסטוריה של האתרים בהם ביקרנו. גם שורת הכתובות התמימה יכולה להראות, בלחיצה על החץ הקטן, את עקבות גלישתנו. גם קובץ המועדפים (פייבוריטס) שלנו יכול לגלות דברים מעניינים מאוד על הרגלי הגלישה שלנו. שלא לדבר על כך שאפשר להיכנס לתוך "המחשב שלי" ולחפש שמות של תיקיות מעניינות, כמו "תמונות", "בלונדיניות", "חזה גדול", או "אמהות מיניקות". גם אם הצמדנו שמות פחות אטרקטיביים לתיקיות הבעייתיות, עדיין ניתן לערוך חיפוש ממוקד ("התחל" ו"חפש"), אחר מיקומי התיקיות עם קבצי התמונות שלנו, המזוהים בדרך כלל בסיומת jpg או .gif

אז מה עושים?

קודם כל, הדברים הברורים והפשוטים לביצוע:
* לזרוק דברים מיותרים לסל ולרוקן את הסל.
* לנקות את תפריט התחל > מסמכים.
* לנקות את זכרון המטמון (cache) של הדפדפן.
* לא לבחור באפשרות הנוחה של "זכור סיסמה" בדואר האלקטרוני, בפייסבוק ובשאר האתרים החברתיים.
* לרוקן את תיקיית הדואר הנכנס, לא לשמור עותקים של דברים בעייתים בתיקיית דואר נשלח ולהקפיד לרוקן את תיקיית האשפה של תוכנת הדואר.
* בעצם, עדיף בכלל, מכל הבחינות, לא להשתמש בתוכנת הדואר הרשמית של הדפדפנים, כמו אאוטלוק, אלא לשלוח מכתבים אישיים דרך תיבת דואר רשת כמו ג'ימייל או וואלה.

רוב הדברים האלה נכונים לגבי הבית כמו לגבי המשרד. אם אתם יותר משקיענים, יותר פרנואידים, או פשוט יותר עסוקים בפעילויות בלתי חוקיות או בבגידה, יש באינטרנט אתרים ותוכנות שיעזרו לכם לשמור על פרטיותכם.

אחד האתרים החשובים ביותר בתחום הזה הוא מרכז המידע לפרטיות אלקטרונית. באתר זה מתפרסמות ידיעות חדשותיות בתחום החדירה לפרטיות, לצד רשימה מצוינת של כלי התגוננות.

בעלה חושב שהיא בעבודה – סיפור של בגידה

יום ראשון 
מירי מסיקה 
מילים ולחן: אריק ברמן

איך שהיא יוצאת מהמכונית אליו
מבט קצר, לראות אם מישהו לא עקב
"הלוואי ודלת הכניסה פתוחה, יש!", היא מתרגשת

לוחצת על כפתור מטונף במעלית
קומה שנייה, שלישית, רביעית, חמישית
דינג דונג – הוא פותח לה והיא נכנסת

ובדירה הוא מביא לה תה צמחים
אוסף את שיערה לאחור ואז מתחיל
לשקת לה על הצוואר
בשקט ככה כמו שכבר מזמן איש לא ידע
בעלה חושב שהיא בעבודה

מתלבשת תוך שניות
ותוך כדי כבר מתחילה להיות מוצפת ברגשות אשמה
אם הוא ישאל אני אגיד את האמת היא משקרת

רוצה לחזור מוקדם, אולי הוא לא ירגיש
הילוך שני, שלישי, רביעי, חמישי
בום בום, הלב שלה דופק כשהיא נכנסת

ובדירה מוסיקה, נרות, פרחים
סירים על הכיריים לארוחה שהוא מכין
"טוב אתה שומע אז כבר נראה לי נדבר מחר,
ד"ש לאשתך"
מתוק, בדיוק סיים איזו שיחה

היא לא אמרה דבר גם לא לחברים
ובמיטה היא מצליחה להערים
אח"כ מבטיחה "מחר אני בטוח מספרת"

דקות אורכות כשבועות, שעות כחודשים
שלוש עשרים ושש, ארבע וחמישים
טיק טוק, השעון לוחש היא מתקתקת

ובדירה מעליהם יש מישהי כמוה מסתירה
ממישהו את זה שהיא יורדת לפעמים קומה
כמו הערב לדוגמה צלצל הטלפון
והוא ביטל אותה ברגע האחרון…

מאת דורית הסייברית

צ'אט עם המאהב?

אני כל הזמן נתקלת באינטרנט בגברים "נשואים-אבל-מחפשים". חלקם משועממים ורוצים אקשן, חלקם לא מרוצים מההסקס בבית. חלקם רוצים לנסות פנטזיות מוזרות, כמו עבד ושפחה. חלקם מכורים לכיבושים חדשים. יש כמובן גם רעיות משועממות, מחפשות ריגושים, מרגישות זנוחות, לא מרוצות מהסקס, מתביישות לספר לבעל על הפנטזיות, רוצות פרטנר לשיחה מעניינת.

האינטרנט מתפקד גם כמועדון הכרויות ענקי. בעוד שפנויים ופנויות יכולים גם לצאת לציד בעולם האמיתי, לאנשים נשואים זה יותר בעייתי. בשבילם, האינטרנט הוא ההזדמנות הגדולה, בין אם חיפשו אותה מראש, בין אם זה נפל עליהם בהפתעה תוך כדי חילופי דעות תמימים בפורום "בית וגן".

בחסות השימושים הלגיטימיים של המחשב, מהבית ומהמשרד, מתנהלת גם פעילות נמרצת, שהלגיטימיות שלה, לפחות מבחינתם של בני הזוג הנפגעים-בפוטנציה, פחות מובהקת. אפשר לקרוא לזה "בגידה", אפשר לקרוא לזה "ניאוף", אפשר לקרוא לזה "משחק". יש זוגות בנישואין פתוחים, שזה לא משנה להם. יש נשים וגברים שמתייחסים לרומנים הווירטואליים של בני הזוג החוקיים כמו אל צפייה בסרט כחול, או דפדוף במגזין ארוטי. מתאבן, אוננות. לא משהו שצריך ללכת לרבנות בגללו. יש אפילו כאלה, שמוצאים שיחסים וירטואליים כאלה תורמים לחיי הנישואים שלהם.

אבל רבות משעות המסך האלה – אותם צ'אטים שלא מתבצעים מהמחשב בעבודה – באות "על חשבון" זמן שיכול היה להיות מוקדש לבן הזוג החוקי. ותמיד יש גם מי שיראה בכל אינטימיות חשאית עם גבר/אשה שאינם בן הזוג החוקי – בגידה, מעילה באמון, ניאוף.

האם כדאי בכלל לחטט? ומה אם הפלירט הזה זמני ובלתי מזיק, ועדיף להתעלם ולתת לזה לחלוף? "וושינגטון פוסט" כתב על אשה מסן אנטוניו, שסיפרה כי בעלה היה מבלה שעות בחדר צ'אט על דגים, והיא שאלה את עצמה כמה שעות ביום אפשר כבר לדבר על דגים. אז היא קנתה תוכנת מעקב וגילתה, שבחדרים הפרטיים של צ'אט הדגים התנהלו שיחות סקס. היא הזהירה את בעלה – הם נשואים 15 שנה – אבל הוא חזר לסורו. יום אחד, אחרי שתפסה עוד פלירט שלו, היא לקחה פטיש גדול - וכיסחה את המחשב. אחר כך היא המשיכה לכסח את המקלדת, את שולחן המחשב, את המדפסת הצבעונית. הבעל רק בהה בה בזעזוע.

אבל לפעמים, במקרה חמור במיוחד, יהיה גם מישהו שיחשוד בבן הזוג בבגידה ויחליט להרוג אותו. כך עשה אמנון כהן, ששרף לפני ב-1998 את אשתו לאה ואת שני ילדיהם, ותירץ את הפשע הנורא בתכתובת שניהלה אשתו באינטרנט עם גבר זר.

זו תעלומה עבורי – המשחק מתחיל

תמורת התעריף הרגיל פלוס הוצאות

מידע חסוי – נכלל ביומן אישי

זו החקירה שלי – לא חקירה ציבורית

אני בודק את הדוחות, מחפש לכלוך
יוצא לך לפגוש כל מיני בעבודה הזאת
בגידה וניאוף – תמיד יש תירוצים
וכשאני מוצא את הסיבה, אני עדיין לא מתרגל לזה

ומה מחכה לך בסוף היום?
מה נשאר לך לקחת איתך?
בקבוק וויסקי ועוד מערכת של שקרים
תריסים על החלונות וכאב מאחורי העיניים

מצולק לתמיד – אין פיצוי
חקירות פרטיות

* * *

Dire Straits – Private Investigations

Lyrics

It's a mystery to me – the game commences
for the usual fee – plus expenses
confidential information – contained in a diary
this is my investigation – not a public inquiry

I go checking out the reports – digging up the dirt
you get to meet all sorts in this line of work
treachery and treason – there's always an excuse for it
and when I find the reason I still can't get used to it

And what have you got at the end of the day?
what have you got to take away?
a bottle of whisky and a new set of lies
blinds on the windows and a pain behind the eyes

Scarred for life – no compensation
private investigations